על דגים נורבגים, אנטיביוטיקה צ'יליאנית ופראיירים ישראלים
ישראלים לא אוהבים לצאת פראיירים, אבל אלפי ישראלים יוצאים פראיירים על בסיס יומיומי, כשכל מה שהם רוצים זה רק לקנות לעצמם בסופר משהו שיעשה להם טוב.
המודעות לכך שדגים הם למעשה ה"סופר פוד" של עולם החי הולכת וגוברת היום בכל רחבי העולם. הם מכילים חלבון איכותי וקל לעיכול, ויטמינים רבים ומינרלים חשובים. תכונות אלה יכולות לסייע במניעתן של מחלות רבות, וזה עוד לפני שדיברנו על האפקט החיובי שיש לאומגה 3 על מוח האדם, שאותו עדיין אי אפשר לקבל משום מקור אחר.
אז למה ישראלים רבים שרוכשים לעצמם את מזון העל הזה הם פראיירים לכל דבר? זה פשוט. בשעה שהם חושבים שרכשו לעצמם דג מיובא ואיכותי, עם כל ההילה המתבקשת של מוצרים המיובאים מחו"ל, הם למעשה רכשו דג שתהליך גידולו לא תמיד מפוקח בצורה ראויה, ולכן הוא עלול להכיל תוספות מים, שאריות רעלנים, כימיקלים וחומרים משמרים.
בנוסף, וזה כבר משהו שאמור להיות מובן מאליו, שום דג מיובא לא יכול להיות באמת טרי. עקב הביורוקרטיה והמרחק שהדג צריך לעבור עד שהוא מגיע למקררים הביתיים בישראל זה פשוט לא ייתכן, כך שגם אם היה לנו את המזל לקבל דג שגודל כראוי, סביר להניח שערכו התזונתי נפגע עד מאוד במסע המפרך שעבר. דג כזה יכול להיות מוגדר כמצונן קפוא או כל שם אחר, אבל הוא לעולם לא ישווה לדג שנשלה רק לפני 24 שעות מהמים, וכבר הוא נמצא ברשתות השיווק.
בעיה נוספת, שאף הוצפה בשבועות האחרונים ברשתות החברתיות, נוגעת למקורם של הדגים המיובאים, כמו למשל דג הסלמון הצ'יליאני שנמכר בחלק מרשתות השיווק בישראל.
אם הדגים עלו לראש פירמידת המזון בשנים האחרונות, הרי שדג הסלמון נמצא בראש פירמידת המזון מבין כל הדגים, בעיקר עקב תכולה גבוהה במיוחד של חלבון ואומגה 3 בבשרו. עם זאת, גם דג איכותי זה יכול להוות מקור לצרות לא קטנות, באם אינו נתון לפיקוח ראוי. בדוכני הדגים בשווקים וברשתות השיווק מונחים זה לצד זה דגים טריים ומצוננים ממקורות שונים. הסלמון, על צבעו הכתום החזק, בולט ביניהם מאוד. אולם לנו, הצרכנים, אין שום יכולת להבחין מאין הגיעו הדג הזה, או חבריו לדוכן. האם הוא גדל בבית גידול שהיה מפוקח כראוי? האם אנחנו יכולים להיות בטוחים שהוא נקי מחומרים שיכולים לסכן אותנו?
למה זה חשוב? – ובכן, המגדלים הצ'יליאנים אמנם אינם מוסרים מידע על כמות האנטיביוטיקה המצויה בדגי הסלמון שלהם, אך בכתבה שפורסמה בתחילת 2018 בבלוג ארגון שימור האוקיאנוסים הבינלאומי (oceana), נכתב כי המגדלים הצ'יליאנים משתמשים ב- 950 גרם אנטיביוטיקה לכל טון סלמון. מדובר בשימוש גבוה באנטיביוטיקה יותר מאשר בכל תעשיית בשר אחרת, ובערך פי 56 אנטיביוטיקה מהנהוג במדינות אירופאיות מתוקנות.
ברוב רשתות השיווק אגב לא יטרחו לספר לכם שהסלמון המיובא שקניתם אינו נורווגי אלא צ'יליאני, אלא אם כן תשאלו. המחיר אותו תשלמו, למקרה שתהיתם, יהיה לחלוטין נורווגי, כלומר ברף הגבוה יותר . אגב, למרות שהמגדלים הצ'יליאנים טענו שמתן האנטיביוטיקה לדג נפסק זמן רב לפני שיווקו, הסלמון הצ'יליאני הורד מהמדפים על ידי רשת "קוסטקו" האמריקאית, עקב חשש להתפתחות חיידקים עמידים המתחבאים בתוך הדג ועלולים לעבור לבני האדם שאוכלים אותו.
אז איך בכל זאת נוכל ליהנות מאחד המזונות המובחרים של הטבע בלי חשש?
מבלי להיכנס להמלצות על גופים כאלה ואחרים, ניתן פשוט לשפוט את הדג בסופר על פי מספר פרמטרים בסיסיים ביותר:
1. עור הדג- שימו לב שהעור מבריק, לח ומעט רירי. הדג מייצר ריר כל עוד הוא חי, ולכן אם העור אינו רירי יש לחשוד בחוסר טריות של הדג.
2. גמישות הבשר- חשוב שהבשר לא יהיה גמיש מדי. כאשר לוחצים על בשר הדג עם האצבע חשוב לוודא כי לא נוצרה גומה, והעור נותר מתוח.
3. עיניים- עלינו לוודא כי עיני הדג אינן עכורות.
4. זימים- על הזימים להיות אדומים, מבריקים ולא דבוקים זה לזה.
5. ריח- אסור שלדג יהיה ריח לא נעים. כל מי שכבר אכל כמה דגים בחייו יידע להבדיל בין ריח "דגי" לריח שהוא פשוט לא נעים.
בסופו של דבר, החשיבות העליונה כשאנחנו באים לבחור דג חייבת להיות מידת טריותו והתנאים בהם גדל. בישראל לא חסרים דגים טריים ואיכותיים שנמצאים תחת פיקוח וטרינרי קפדני לכל אורך תהליך הגידול, האריזה וההובלה, אך מכיוון שלפי שעה החוק בארץ אינו מחייב לסמן את ארץ המקור על הדגים הטריים, הדבר הנכון ביותר עבורנו הוא לפנות לאיש הדגים שלנו בנקודת המכירה, לשאול אותו מהיכן הגיע הדג, ואז לבקש ממנו לחתוך, לפרוס, לפלט או לטחון עבורנו את הדג הטרי, תלוי כמובן באיזה ריאליטי בישול צפינו בליל אמש.